בקעים מפשעתיים או פמורליים מתפתחים, לרוב, עקב פגם או חולשה מקומית בשרירים העוטפים את איברי הבטן. פגם זה יכול להיות מולד או לנבוע מהזדקנות ומניוון של השרירים. פגמים אלו עשויים לבלוט, בעקבות עליית הלחץ התוך בטני, בעקבות מאמץ גופני, עודף משקל, הריון, מיימת, שיעול או עצירויות ממושכות, המובילות למאמץ רב בזמן יציאה.

מבוגרים עשויים לפתח בקע טבורי, בעקבות לחץ באזור הבטן, עליה במשקל, שיעול כבד וכרוני. נשים עלולות לסבול מהופעת בקע גם לאחר לידה. הסיבה להתפתחות בקעים בסרעפת אינה מובנת במלואה, אך נהוג להניח שחולשה של הסרעפת עקב התבגרות ועליה בלחץ התוך בטני עלולות לגרום להופעתם.

התסמין המוכר ביותר הוא התפתחות של בליטה תת-עורית, שעשויה לכאוב בחלק ניכר מהמקרים. בדרך כלל, קל יותר לשים לב לבקע בזמן עמידה, שיעול או מאמץ של שרירי הבטן. הבליטה מופיעה בהתאם למיקום הבקע, ולכן תימצא, לרוב, באזור המפשעה או הבטן התחתונה. לעתים, מלווה הבליטה בתחושת משיכה, באזור המפשעה.

לרוב, בקעים פנימיים, כמו בקע סרעפתי, אינם מלווים בתסמינים חריפים, פרט לצרבת קלה. אבחנה של בקע ובחירה בטיפול המתאים ביותר צריכות להתבצע על ידי רופא או רופאה כירורגים המתמחים בתחום.

מבוגרים עשויים לפתח בקע טבורי, בעקבות לחץ באזור הבטן, עליה במשקל, שיעול כבד וכרוני. נשים עלולות לסבול מהופעת בקע גם לאחר לידה. הסיבה להתפתחות בקעים בסרעפת אינה מובנת במלואה, אך נהוג להניח שחולשה של הסרעפת עקב התבגרות ועליה בלחץ התוך בטני עלולות לגרום להופעתם.

למרות שבמרבית המקרים בקעים אינם מלווים בתסמינים, חשוב לפנות לרופא או לרופאה, במידה שקיים חשד לקיומם. במידת הצורך, יפנו אותך לכירורג או לכירורגית מומחים או למרכז רפואי, לצורך הערכה נוספת ולטיפול ניתוחי, במידת הצורך.

לעתים, בקעים עלולים להתפתח לכדי מצב חירום רפואי (בקע כלוא), אשר מצריך פניה מידית למחלקה לרפואה דחופה וטיפול מהיר. בין התסמינים המאפיינים בקע כלוא:

• כאב פתאומי חמור
• תחושת חולי
• קושי בהעברת צואה או גזים
• שק הבקע נעשה נוקשה וחם למגע, או שאינו חוזר למקומו, בעת שינוי תנוחה או לחיצה

תסמינים אלו עלולים לאפיין מצב בו אספקת הדם למעי או לחלק ממנו נפגעת ונחסמת בעקבות לחץ של קיר הבטן על העורקים, או חסימה של המעי עצמו בתוך שק הבקע. מצבים אלו מהווים מצב חירום רפואי המצריך התערבות מהירה ככל הניתן. תיקון של הבקע במסגרת ניתוח אלקטיבי (כלומר, ניתוח שנקבע מראש, תוך הכנה מקדימה), עשוי להפחית את הסיכון למצב החירום הרפואי, ובכך למנוע צורך בניתוח חירום בהמשך.

במרבית המקרים, אבחנה של בקע היא פשוטה ומהירה, וכוללת בדיקה גופנית כללית קצר, לאחריה יוכלו הרופאים לאבחן את סוג הבקע, מידת מסוכנתו והטיפול הטוב והבטוח ביותר עבורך. בחלק מהמקרים, יש צורך בביצוע הדמיה, כגון סריקת CT, על מנת להעריך את מיקום האיברים ומידת ההתפתחות של שק הבקע.

במרבית המקרים, בקעים בקרב מבוגרים אינם משתפרים ללא ניתוח. כלומר, בניגוד למצבים רפואיים אחרים, בקעים אינם נוטים לחלוף מעצמם. במידה שלא מדובר במצב חירום, ההחלטה על ביצוע הניתוח תעשה בשיתוף עם רופא או רופאה מנתחת, המתמחים בכירורגיה כללית, בהתאם למצבכם הרפואי.

ישנם שני סוגים מרכזיים של ניתוחים לתיקון בקע:

1. ניתוח פתוח – מבוצע דרך פתח המבוצע בשק הבקע. במהלך הניתוח, מוחזר שק הבקע אל חלל הבטן, והשרירים הפגועים נתפרים זה לזה. לעיתים, יש צורך בהנחה של רשת מיוחדת, המסייעת לחיזוק ולקיבוע השרירים באזור הבקע. ניתוח כזה יכול להתבצע תחת הרדמה מלאה או תחת הרדמה מקומית או אזורית, במהלכם תהיו ערים אך לא תחושו כאב.
2. ניתוח לפרוסקופי – דומה לניתוח פתוח, אך מבוצע דרך פתחים זעירים, הרחוקים יותר משק הבקע עצמו. במהלך הניתוח, מוחדרים דרך הפתחים מצלמה וציוד זעיר-פולשני ייעודי, באמצעותו מוחזר שק הבקע לחלל הבטן ומקובע בעזרת רשת מתאימה. בניגוד לניתוח פתוח, ניתוח לפרוסקופי מתבצע תמיד בהרדמה מלאה.
   
   שני סוגי הניתוחים נפוצים מאוד ומבוצעים במשך שנים רבות. לכל אחת מהגישות יתרונות וחסרונות, עליהם מומלץ לדון עם הרופא או הרופאה המנתחים. ההתאוששות מניתוח בקע אינה מורכבת, ובמקרים רבים ניתן לבצעו במסגרת אמבולטורית (אשפוז יום), המאפשרת להשתחרר כבר ביום הניתוח וליהנות מהחלמה מלאה תוך שבועות ספורים.

מדדי ההצלחה העיקריים לניתוחים הם שיעורי החזרה של הבקע והצורך בניתוח חוזר. עם התקדמות הטכנולוגיה והניסיון המקצועי המצטבר ירד שיעור החזרה מכ-15%-30% לכ-1% בלבד ואף פחות מכך. עם זאת, במקרים מסוימים, ייתכנו שיעורי חזרה גבוהים יותר או סיבוכים, בהתאם לסוג הבקע והשיטה הניתוחית שנבחרה. הרופא או הרופאה המנתחים שלכם ישמחו להסביר לכם על כך לפני הניתוח.